בית אורן

הדפס מאמר

בקצה הרחוב סמוך לחורשת אורנים, אך טבעי הוא, שייבנה בית עץ, למרות שבנייה בעץ עדיין אינה מקובלת בארץ

מאת: דקל גודוביץ

צילום: עמית גרון

אדריכלות: אלרואי חזק אדריכלים, שטח המגרש: 1200 מ
 
נגרות: בני הרשקוביץ - נגריה לעבודות בניין, פורסם ב www.bvd.co.il

 

קשה להתעלם מהבית המרשים הזה, שתופס את העין מיד, והוא כל כך שונה מהרחוב הישראלי האופייני לבתים בסביון. גדר היקפית נמוכה מגלה בית ענק ויוקרתי כיאה לסביבתו, אלא שהוא מתבלט מהסביבה המקומית בזכות חומר הבנייה הלא מקומי - עץ.

החלטנו להשתמש בעץ כחומר הבנייה העיקרי בגלל הסמיכות לחורשת האורנים, ובגלל שלבעלים היה חשוב השילוב בין פנים וחוץ", מספרים רוני אלרואי ואמיר חזק השותפים במשרד האדריכלים "אלרואי חזק אדריכלים. "מהחיבור בין שני הדברים הללו נולד הרעיון של מעטפת שקופה, שמטשטשת בין פנים וחוץ, מייצרת מצבי ביניים והשתקפויות, ומאפשרת לעונות השנה ולאור להשפיע על הבית. אלו היו כלי התכנון שלנו".

בית עץ מודרני שמצליח לשלב את העץ יחד עם פלדה, טיח ובטון. ארבעה חומרים, טקסטורות וצבעים, פשוט ויפה

אלרואי היא אדריכלית בוגרת הטכניון ותואר שני באוניברסיטת קולומביה, חזק הוא בוגר עיצוב פנים מהמכון הטכנולוגי בחולון. הקשר ביניהם יוצר עבודות, שמשלבות עומק אדריכלי ופילוסופי עם יכולת טכנית ופרטי ביצוע. השניים מחפשים אחר אדריכלות אותנטית, שנובעת מהקשר למקום ולפרוגרמה האישית של כל לקוח, ונזהרים מטרנדים חולפים תלויי זמן. "אנחנו מאמינים באדריכלות טוטאלית - הגינה, הבניין, הפנים והפרט הם מכלול אחד".

הדוגמא הטובה ביותר לאותה טוטאליות היא בשימוש בעץ: הוא מתחיל בחוץ כמסגרת לקירות הזכוכית (אורן קליר), דק עץ חיצוני (איפאה) וגדר (אגוז אפריקאי); ממשיך כמחיצה פנימית בחללי האירוח, עולה לקומה השניה, מופיע כריהוט בספריה (אורן קליר), בחדר המשפחה, בכניסה ובמטבח (עץ אלון); ומגיע לדיוק בפרטי הבנייה, כמו בפרט הניתוק ברצפה עם סף עץ במקום המשך ריצוף הבטון, או בניתוק בין קומת הגלריה לקירות החוץ.

"המעטפת אינה חלון או דלת, אלא הגדרה של מקצב", מסבירים אלרואי וחזק. בחלקיה התחתונים מעל הרצפות בקומת הקרקע ובקומה הראשונה היא כולאת זכוכית חלבית, בעוד שבחלקים שמעל, כלואה זכוכית שקופה מוצלת בוילונות גלילה אפורים מותאמים מראש לשלד קורות הפלדה הכהות (הצלונים הוספו מאוחר יותר ע"י הבעלים).

הבית שבנוי משלד פלדה אפור כהה, מחולק לשלושה אגפים - אירוח, שירותים (מטבח, מחסן וכו') ושינה- כשחדר המשפחה מחבר את כולם

הזכוכית, שהשתמשו בה, היא מסוג E woL מבודדת ובתוספת אמצעי ההצללה הפנימיים ויתרו האדריכלים בחדרי האירוח על הצללה חיצונית, וקיבלו חללים גדולים פתוחים וחופשיים לחוץ. לעומת זאת, באזור חדרי השינה, שדרשו אינטימיות ביתית מגוננת בדמות קירות רגילים מטויחים בלבן, נעשה שימוש בפתרון הצללה חיצונית ייחודי של תריסי עץ.
במקום ליחד לכל חלון את התריס שלו, איחדו האדריכלים את כל החלונות ברצף אחד, ובנו מסילה חיצונית אחת לכולם. כך מתאפשר להזיז את התריסים לכל צד שרוצים ללא הגבלה, או לגרוף את כולם לצד אחד.

הבית, שבנוי משלד פלדה אפור כהה, מחולק לשלושה אגפים - אירוח, שירותים (מטבח, מחסן וכו') ושינה - כשחדר המשפחה מחבר את כולם. בחדר זה באה הטוטאליות לשיאה בפריטי נגרות, ריהוט העץ לשידת הטלוויזיה, ובמעטפת העץ החיצונית, שהופכת כאן למחיצה פנימית. זו עולה לקומה שמעל, ומנתקת את קומת הגלריה עם רצועות לייסטים של עץ.

המבט מהכניסה אל הספריה הענקית הוא אחד המרשימים בבית ומעיד על בעליו - אוהבי ספר ללא קשר לעיסוקם המקצועי

הגלריה, שמשמשת כאזור עבודה, משקיפה על חלל האירוח הגדול דרך מעקה ברזל עם גמר של סף עץ רחב, היכול לשמש כבר או לצורך הישענות. הניתוק העדין בין הרצפה לקירות מייצר את התחושה, כי למרות קשר העין מדובר בפונקציה אחרת - לא של אירוח, אלא של עבודה.

הגלריה משקיפה לחלל בגובה 5,60 מ' כשבמרכז תשומת הלב ספרית ענק, המשתלטת על הקיר כולו (הסולם טרם הורכב), ובתוכה משולב חלון אופקי צר. קשה למצוא היום ספריות בבתים חדשים, וודאי לא גדולות כאלה, שאינן רק אלמנט דקורטיבי. המבט מהכניסה אל הספריה הענקית הוא אחד המרשימים בבית, ומעיד על בעליו - אוהבי ספר אמיתיים ללא קשר לעיסוקם המקצועי.

לא מדובר על מונומנטליות וראוותנות, או כפי שבעלת הבית מציגה זאת: "יש לבית נוכחות שקטה ולא אלימה. הוא לא משתלט עלינו". אכן, אם בית הוא תבנית נוף בעליו, משפחה זו מצטיינת בצניעות רבה ובתחושה של איחוד. בניגוד להפרדה מפלסית המקובלת בין הורים וילדים, כאן ההורים נמצאים באותה קומה יחד עם שניים מילדיהם, כשתקרת זכוכית שוטפת באור חזק את המבואה המשותפת המחברת ביניהם. הילדה השלישית הבוגרת יותר, בת ה-16, קיבלה את הקומה העליונה הנפרדת. בין חדרם של שני הילדים חוזר שוב העץ, לא רק כריצוף, אלא כמחיצת עץ ניידת, המאפשרת איחוד החדרים לחלל גדול למשחקים ולאירוח.

במקרר פשוט ומיושן, שריד מהדירה הישנה, יש משהו מתורת הוואבי-סאבי היפנית, הדואגת שתמיד יהיה משהו לא שלם

חדרם של ההורים אינו גדול בהרבה מחדרי הילדים, וגם אצלם חוזר העץ, הפעם בגב המיטה, המיושר כחלק מהקיר, כביטוי הולם לאדריכלות טוטאלית. חדר הרחצה של ההורים פונה לחצר האחורית, וכדי לאפשר פרטיות מצד אחד ותחושת מרחב מצד שני, הוא נפתח לחצר אינטימית קטנה עם חלוקי נחל, הסגורה מהחוץ בקיר. רצפת הבטון המוחלקת בתוספת סילר להברקה לשטחים הציבוריים, מתחלפת בחדרי השינה הפרטיים ברצפת עץ, ומתחלפת שוב בחדר הרחצה לרצפה מאבן "בטיש אזול", המאזכרת בחזרה את הבטון בצורה מושלמת.

הכניסה לחדר ההורים מפתיעה מאוד. במקום כניסה לחלל מרווח, אתה עובר דרך חדר ארונות בדרכך לחדר השינה, שבו תקרת החדר ממשיכה את הארונות משני צידיו, לכדי חדר ארונות שעוטף אותך מכל הכיוונים. תכנון זה מוסיף מימד דרמטי ומלכותי לחדר ההורים, ועוזר ליצור בו סוג של אינטימיות, הנפרדת בחלל חיץ של ארונות בינם לבין חדרי הילדים הסמוכים.

יחידת ההורים נמצאת בקומה אחת יחד עם חדרי הילדים כשתקרת זכוכית שוטפת באור חזק את המבואה המחברת ביניהם

הטוטאליות האופיינית עם רמת הגימור וטיב החומרים חוזרים גם במטבח, שתוכנן ע"י האדריכלים עם חריצים לפתיחת הארונות והמגירות במקום ידיות פרזול. אלה הודגשו, והם סובבים סביב כדי לחזק את תחושת השלמות והאחידות התכנונית. על רקע זה מוזר לראות במטבח מקרר פשוט ומיושן, שריד מהדירה הישנה.

האדריכלים הנמיכו קול, והסבירו, שהם לא יכולים לשלוט על הכל, אבל אולי יש בזה גם משהו מתורת הוואבי-סאבי היפנית, הדואגת שתמיד יהיה משהו שלם; תמיד להשאיר טעות קטנה, אך מכוונת, כי השלמות היא מעלתו של אלוהים, המתבודד בפרטים, האדריכל, לעומתו, נמצא בחברת אנשים, לא מלאכים.

  •  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 לכתבה באתר בניין ודיור יש ללחוץ על הקישור הבא: http://www.bvd.co.il/בית_אורן.html